טוּלְמָא

טוּלְמָאI m., טוּלְמְתָא f., constr. (טְלַם) טוּלְמת (panis acqueus ac mollis, P. Sm. 1477) cake, loaf. Targ. Job. 31:17 ט׳ דלחמי Ms. (ed. only טולמי); a. e.Targ. Esth. 3:2 ט׳ דלחם ed. Lag.; Yalk. ib. 105b> ט׳ דנהמא.Y.Snh.II, 20c bot. מנהם טלמא, v. טַלְמָיָא.Pl. טוּלְמִין, טוּלְמֵי. Targ. 1 Kings 14:3; a. e.Meg.15b בטולמי דנהמא Ms. M. 2 (ed. only בטַלְמֵי) for loaves of bread. (Ar. s. v. זיף quotes, in Hebr. diction, (play on Josh. 15:24) כל המוזיף טולמייןוכ׳ ed. Koh. (oth. ed. טולמין, טולמון) he who lends bread to the poor, will be raised.